 |
| געגועים לסבנטיז? המטבח שלנו בשנות השבעים |
אבל סגנון ה-"kombinamade" נוסה, יושם, ורווח אצלנו בבית לאורך שנים, ואת תוצאותיו אנחנו הבנים נושאים איתנו עד היום, ולדאבוני גם חוטאים בו לעיתים. טוב, אולי אנחנו קצת יותר מתוחכמים - יודעים לטשטש אותו פן יעלו על עקבותינו.
אז אצל אבא זה הלך ככה: עיצוב מטבח ונגרות - יוסקה מנור (שימו לב לפורמאיקה בגוון הזית); ריצוף ואריחים - מתי הרצף התימני (בטח היה חייב לאבא כסף); אלומיניום - באדיבות עמי הוברמן (שימו לב לחלון מעל השיש - המטבח של מירה השכנה היה מעבר לקיר, סחתיין על התעוזה); חיפויי תקרה - עץ אורן טבעי בגוון אדי בישול וטיגון (הרעיון נלקח מחלל הכניסה שלנו, מה"הול", שם זה עבד מצוין, אז בטח גם פה); הכיסא בגוון ווש ירוק (מה הוא עושה פה? זה בכלל מחדר ילדים).
חבל, זה הורס את כל ההרמוניה.
חבל, זה הורס את כל ההרמוניה.
ומה כתוב על הפתק שצמוד לדלת? לא לשכוח לכבות את הבוילר!
השבמחק