שלושה ימים אחרי מלחמת ששת הימים נסענו לבקר בירושלים המשוחררת עם שמיל של לילך, הגיבור הגבוה מהצנחנים שלא נפרד מהמדים. בדרך עברנו בנבי סמואל (גבעת הרדאר) ועצרנו לתצפית על העיר, כשמסביבנו, בתעלות של בסיס הליגיון הירדני, עדיין שוכבות גופות של חיילי אויב. זו היתה הפעם הראשונה שראינו אנשים מתים.
משם נסענו לכותל, רגע אחרי שהדחפורים של הרב גורן שיטחו את הבתים ממול לרחבה ענקית. הסמטאות ֿהיו מלאות בישראלים שהסתובבו עם תחושת ניצחון אדירה, ואכלו בייגלה עם זעתר. המשכנו לווילה של המלך חוסיין והסתערנו על השווקים של רמאללה, כדי לקנות בגרושים עטים בצורת מטרייה ועטים עם תמונה של בחורה שאפשר להפשיט ולהלביש בחזרה. זו היתה הפעם הראשונה שראינו בחורה ערומה.
כמה ימים אחר-כך אבא חזר מהעבודהֿ באמצע היום, סיפר לאמא שהוא הספיק להרוויח 35 פונטים, ואמר שהוא חייב לקחת חבר מאוסטרליה לטיול ברחבי הגדה המערבית. זו היתה הפעם הראשונה ששתינו קוקה קולה.
אז עוד לא קראו לזה אופוריה.
אפרופו ששת הימים - כשאמי עברה לדיור המוגן לפני חמש שנים, ירשתי ממנה פינג'אן נחושת ירדני קלאסי, טס מנחושת רקועה בעיטורים ערביים ועימו סט כוסות קפה קטנות, צבועות בפסי כתום וזהב על רקע לבן. הפריטים האתניים המסורתיים נרכשו בגדה המערבית אחרי המלחמה על-ידי אמי שהוזמנה לסיור עם "מר ביטחון" - משה דיין ו"מר תיירות"- מאיר דה-שליט (הדוד שלי מֶמי).
השבמחקהכוסות היפות התנפצו כבר מזמן, בטס הנחושת אני משתמשת עד היום להגשה ולפינג'אן שאין בו כל שימוש, יש מעמד מיוחד של "סלב", למרות שבינינו- זה סתם עוד כלי נחושת שצובר קורוזיה ואבק.
התמונה השנייה צולמה בצפון ים המלח, באתר נופש ירדני שהישראלים מכנים כיום "הילטון", ממש ליד צומת הלידו. למה קוראים למקום "הילטון"? לפי מקורות בגזרה (לא של חטיבת המחקר באמ"ן) כשהחיילים הישראלים הגיעו לשם וראו את אתר הנופש ואת ארמון החורף של המלך חוסיין, הם כינו את האתר "הילטון" על שם מלון היוקרה היחיד שהם הכירו באותה תקופה. עד היום נמצא שם מוצב "הילטון" למילואימניקים חסרי מזל.
השבמחק