אחי // ניר בכר

בעוד שלוש שעות הוא ינחת עם משפחתו במרסיי בדרכם לביתם החדש בעיירה מז'אן לז-אלאס בדרום צרפת. 
אתם לפעמים רואים את המשפחות האלה בסדרות הנדל"ן הבריטיות שעוזבות את חייהן מוכי החיוורון, בחיפוש אחר אור השמש. גם הוא בין המחפשים, אבל את השמש הוא כבר יביא בעצמו. עם אשה ושלושה ילדים אהובים ושמחים, ושני כלבים מכשכשי-זנב, שיסתופפו איתם בלילה הראשון בשקי שינה שהם סחבו מהארץ. 
מחר בשמונה בבוקר הם יקחו את הילדים לבית ספר שמדברים בו רק צרפתית, ואחר כך יסעו לחפש להם מקרר ומיטות וארון בחנות יד-שנייה, ויתחילו לרפד מחדש את הקן בדרכם הנחושה. במו ידיהם, כמו תמיד. 
ואחד מאיתנו, זה הקטן בתמונה, יביט בתמונת הילדות המחויכת הזאת, ביד הכרוכה סביב צווארו ומייצבת את חזהו, בבית ובחצר הקטנה שכבר אינם - וימלמל לעצמו כמו פעם, רגע לפני שכולם יתפוצצו מצחוק: אולי תיקחו איתי במזוודה, אני מבטיח להיות בשקט.