רוץ בן סוסי // ערן בכר

חיבה עזה לסוסים, סבא צבי וערן, 1960

ערב חורף קר ב-1969 מביא אלינו הביתה את סבא צבי במסגרת עוד אחת ממחוות הנימוסים האלה, שנעות על הסקאלה שבין ביקור פתע ל"סתם עברתי בסביבה". בימים שבהם היית מחכה שנים לקו טלפון, התקשורת עצמה היתה עדיין די נדירה ויקרה. ספונטניות היתה שם המשחק, והיא בדרך כלל באה עם פיצוי בדמות בונבוניירת שוקולד "לשונות חתולים" של עלית. 

אלא שהפעם סבא מגיע עם חבילה ארוזה שנראית כמו מתנה מושקעת, ושוטפת את אמא בסקרנות כגל צונמי קטלני. אחרי הכל, כבר 13 שנה עברו מאז שהיא ואבא קיבלו את המתנה האחרונה מסבא צבי - רדיו "פרידמן" שניתן להם כמתנת חתונה. 
סבא, שהיה מגיע אלינו מכפר סירקין בשלושה אוטובוסים, מספר שעבר בתחנה המרכזית וראה את הפלא הזה, שכרגע נתון באריזה וניצב במלוא הדרו על השולחן במטבח. "זה משהו מאוד מיוחד, ממש יתאים לכם לסלון", מכריז סבא, כולו חיוכים, "אבל לאט לאט, זה שביר", הוא מוסיף, בעוד אמא קורעת בזהירות רבה את נייר העטיפה הפרחוני. 

עכשיו הכל ברור. סוס "אפלוסה" שחור-לבן מפורצלן שקשור בחבל עדין לגזע עץ מפורצלן מזדקף מתוך נייר העטיפה ומותיר את אמא עם שברי הציפייה ל"מתנה מסבא צבי". היא קופצת אגרוף כדי לתמוך את הסנטר, וסופרת עד עשר כדי לשלוט בעצביה. "תודה רבה, צבי, באמת לא היית צריך", היא ממלמלת בקושי, רוצה לומר: "מה הזוועה הזאת עושה עכשיו בבית שלי?!". 
בינתיים ניר בן השלוש כבר הספיק לטפס על השולחן ולעלות על גבו של הסוסון, הקטן ממידותיו. "אתה יודע שזה סוס אמיתי שהקפיאו אותו", אני מרצה לו ממרום 12 שנותיי, בעודו מנסה לרכב עליו. "סוס קטן שלא יכול לדהור". ניר משתכנע וחוסך מאמא את המשפט שכבר מתגלגל לה בראש: "אוי, אני כל כך מצטערת, הוא היה כל כך יפה".
סבא, כך נראה, פיספס בגדול. בונזאי הסוס-פורצלן לא ממש התאים לסגנון העיצוב "הספרדי-עתיק" שאמא ניסתה לגבש בביתנו באותם ימים. ויותר מכך: הסוס נשא עמו מטען רגשי כבד מדיי עבור אמא, שהוסתר כל חייה תחת מעטה של פורצלן. 

כוכב ראשי בסדרת הנפשה פולנית, סוס הפורצלן של סבא צבי, 1970

אבל לא אלמן ישראלֿ: כעבור יומיים מגיעה סבתא הדסה לביקור השבועי שלה, ומחליפה מבטים אוהבים עם הסוסון, שהסתתר בעל כורחו בפינת הסלון. אמא רואה כאן הזדמנות, אבל עכשיו צריך לטשטש את ניר, שכבר הספיק לבנות מערכת יחסים חמה עם הפוני לקראת הפשרתו המתקרבת. וכמו תמיד אצל ניר, וופל מצופה עושה את העבודה. בזמן שהוא נאבק באריזת הכסף ומנסה להפשיט אותה מהוופל, סבתא מספיקה לחמוק מהבית עם הסוס, וחוסכת מעצמה את הצורך להסביר ולשכנע, ומניר - את הבכי והדמעות. 

בערב ההוא נאסף הסוסון אל אורוות הפורצלן בסלון ביתם של סבתא הדסה וסבא נחמיה, לצד עשרות פסלונים של בעלי חיים, דמויות ומלאכים שכאילו ציפו שהכוכב הראשי בסדרת ההנפשה הפולנית הזאת יבוא לתפוס את מקומו בין טלוויזיית אמקור וווזה חומה דמויות שיש עם פרחי פלסטיק צבעוניים. 
וכך, במשך שנים, הוא ניצב לו על המדף,  מבריק ומטופח, מצפה לפסוקו של יום ולכיבוי אורות, מחכה לרגע שבו יוכל לפרוץ החוצה בדהרה במעלה רחוב רוחמה ובמורד רחוב עוזיאל, ולשוב אל ניר, היחיד שבאמת אהב אותו.